בית הדין הרבני בתל-אביב הכריע לאחרונה בסכסוך רכושי בין בני זוג חרדים שהתגרשו אחרי 50 שנות נישואים, וכל אחד מהם האשים את השני בהברחת כספים, יהלומים וזהב בשווי מאות אלפי שקלים. לאחר בחינת הראיות והעדויות בתיק, ביקרו אב בית הדיןהרב אבירן יצחק הלוי והדיינים הרב רפאל י' בן שמעון והרב מאיר כהנא את מנהגו הפסול של הבעל להפקיד כספים משותפים בקרן גמ"ח ששייכת למשפחתו, וחייבו אותו לשלם לגרושתו 140,584 שקל לצורך איזון נכון.  

לאחר שבני הזוג התגרשו והגיעו להסכמות לגבי מכירת הדירה המשותפת, נדרשו הדיינים להכריע במחלוקות כספיות שונות שלגביהן לא הגיעו לעמק השווה.

בין היתר האישה טענה כי הגרוש העלים מהכספת בביתם 279 אלף שקל וכן קופסת יהלומים ומטיל זהב בשווי 40 אלף שקל. עוד היא טענה כי בעלה העלים כספים משותפים באמצעות העברתם לחשבון גמ"ח שמנהלת משפחתו המורחבת, ולאחר מכן משך אותם ולא ידוע מה עלה בגורלם.

הגרוש הכחיש שנטל מהכספת דבר מה. לפי גרסתו, הכספת לא יכלה להכיל כל-כך הרבה מזומנים, ולגבי היהלומים והזהב - האישה היא זו שנטלה אותם.

עוד הוא טען כי אירעה שגיאה בחוות הדעת האקטוארית ככל הנוגע לזכויות הפנסיה שלו, כיוון שנלקחו בחשבון 90,000 שקל שמעולם לא קיבל משום שגרושתו הטילה על הכספים עיקול.

טשטוש גבולות

הדיינים הלוי, בן שמעון וכהנא קבעו כי לפי חוות הדעת חייב הגרוש לשלם לאישה 86,084 שקלים כולל חצי מעלות שכר הטרחה של האקטואר. עם זאת, טענתו כי העיקול גרם לו להפסיד 90 אלף שקל מכספי הפנסיה התקבלה ולפיכך הופחת מהסכום לתשלום 45 אלף שקל.

באשר לכספים "שהיו או לא היו בכספת", ציינו הדיינים כי לא ברור כיצד בני זוג מהמגזר החרדי מגיעים למצב של "הכחשה עובדתית חזיתית" על סכום כל-כך גבוה. "מניין עזות הפנים לעמוד... מול בית הדין ולספר סיפור שלא היה ולא נברא, או להכחיש עובדות מציאותיות?", תהו. מכל מקום, מאחר שאף אחד מבני הזוג לא הביא ראיות לטענותיו, הוחלט לפסוק על דרך הפשרה ולחייב את הבעל בשליש מהסכום שנתבע. בצד זאת, התביעה בנושא היהלומים ומטיל הזהב נדחתה כיוון שאף אחד מהצדדים לא הוכיח בראיות שהאחר נטל אותם.

בשלב הבא דנו הדיינים בשאלת כספי הגמ"ח. "אי אפשר שלא לפתוח בדברי ביקורת קשים, על טשטוש הגבולות שבין כספי צדקה לבין כספים פרטיים של המשפחה...", כתבו הדיינים תוך שציינו כי מעשי הבעל נוגדים את דיני הצדקה ואת חוקי המס. בתוך כך הם קראו לכל מנהלי קרנות הצדקה לנהל את הכספים בשקיפות ולאסור על ערבוב כספים אישיים.

לגופו של עניין, הדיינים ציינו כי הבעל הודה שהוא הכניס 100 אלף שקל לגמ"ח ומשך אותם. מאחר שהוא לא הוכיח ששימשו לצורכי המשפחה, נקבע כי האישה תקבל חצי מהסכום.

בסופו של דבר נפסק שהבעל ישלם לגרושתו 140,584 שקל תוך שהובהר כי פסק הדין אינו פוטר את בני הזוג מהשבת מחצית הכספים, היהלומים והזהב, במידה שיתברר שמי מהם נטל אותם לחזקתו.

עו"ד לאה קליין אליאב עוסק/ת ב- דיני משפחה 

** הכותב/ת לא ייצג/ה בתיק.

המידע המוצג במאמר זה הוא מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/ או חוות דעת משפטית. המחבר/ת ו/או המערכת אינם נושאים באחריות כלשהי כלפי הקוראים, ואלה נדרשים לקבל עצה מקצועית לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים.

הכתבה התפרסמה באתר המשפט הישראלי "פסקדין"