אאא

עם פרוס הימים הנוראים הורים רבים לילדים עם הפרעת קשב וריכוז (ADHD) תוהים כיצד יצליחו ילדיהם בתפילות הימים הנוראים. למעשה, זהו אתגר גם עבור מבוגרים, שכן הפרעת קשב וריכוז (ADHD) מלווה את מרבית המאובחנים בה לאורך כל חייהם והיא יכולה להשפיע על תחומי תפקוד רבים, ביניהם על עבודת התפילה שדורשת ריכוז, כוונה, ויכולת להכניס את הלב לתוך מסגרת של נוסח התפילה.

הנה כמה נקודות למחשבה שיכולות לסייע לאנשים עם הפרעת קשב ולהוריהם.

שימרו על רוגע. ההשפעה של הפרעת קשב יכולה להיות מועצמת על ידי גורמים שונים, כמו לחץ. אדם שמצוי בלחץ, משאבי ההתמודדות שלו מופנים לעמידה בלחץ, וכך פוחת החוסן האישי שיכול לסייע לו להתמודד עם ההפרעה. לחץ או חרדה הם משאבים נפשים חשובים, הוא מסייע לנו להתעשת ולשאוב מעצמנו כוחות לתפקד, אך כאשר הם במינון גבוה מידי, הם יכולים לגרום לנזק ואף לא להביא לתוצאה המיוחלת. כמו אור שיכול להאיר, או לסנוור ולסמא את העין.

הכירו ביכולות. לאנשים עם הפרעת קשב יש קושי אובייקטיבי בתפילה. זו עובדה. הכרה בכך אינה שוללת את היכולת של אדם להתפלל כהלכה, אך היא מכוונת אותו לגשת לתפילה בצורה שמתאימה לסגנון וליכולות האישיות שלו. אל תשוו את עצמיכם, או את ילדיכם, לאנשים אחרים. אדם נברא יחידי והוא נדרש להתאמץ ולהצליח בהתאם ליכולות ולסגנון האישי שלו. ההפרעה היא קושי ממשי, עם חלקים גופניים, המשפיע על היכולות שלכם. הכירו את מקומכם ומשם נסו להעלות בהדרגה את נקודת הבחירה שלכם.

הבחינו בין חלקי התפילה. תפילה מורכבת משילוב של גוף לנשמה, קבע ותחנונים. יש בה יסוד של "מרובע" – החלק "החיצוני" של התפילה הכולל נוסח וצורה קבועים, ויסוד של "עגול" – החלק "הפנימי" של התפילה – כוונה, רגש וקשר לבורא. ההפרעה יכולה להשפיע על כל אחד מיסודות אלו, והיא משפיעה על כל אדם בצורה שונה. כדי להתמודד נכון חשוב לדעת באיזה מהיסודות הנזכרים נעוץ עיקר האתגר, תוכלו להיעזר באפשרויות הבאות.

הכירו את האתגר הרגשי. אנשים עם ההפרעה מתקשים לאזן בין "קבע" ל"תחנונים". הדבר יכול להתבטא בדאגות כמו: "משמעות" צורך במשמעות חזקה ונטייה לשעמום ואיבוד עניין מהיר; "חירותיות", צורך בחופש שיכול להיות מאוים כאשר נדרשים לעמוד במשימה רצינית כמו להתפלל לאורך זמן, קושי להניע ולהיכנס לפעולה חדשה או למחוייבות; "ייחודיות" קושי של אדם לחוש שהוא מצליח לבטא את עצמו בתוך נוסח קבוע שאינו במילים שלו, או בתפילה יחד עם הציבור.

זהו את האתגר הניהולי. ההפרעה יכולה להשפיע על תפילה ברמת הניהול העצמי: סרבול בהתארגנות ועמידה בזמנים; קושי ליצור שקט פנימי ופניות רגשית; קושי להתרכז בתפילה לאורך זמן או ריכוז שמוסח בקלות; צורך בתנועה וקושי בישיבה ממושכת; קשיי התמצאות בקצב של התפילה עם הציבור או שכחה של דברים; צורך להיעזר בתנאים אידיאליים כדי לקבל יישוב הדעת, ורגישות יתר לחוסר נוחות כמו חום, שינוי במקום התפילה, צפיפות, תפילה בחוץ וכדומה. בנות שמתפללות בבית ואין להן את המסגרת החיצונית שיוצרת התפילה בציבור, נדרשות ליותר מאמץ בהתמודדות עם ההפרעה, להניע את עצמן ולהתארגן בתוך התפילה.

הציבו ציפיות ריאליות. הגדירו מראש מה אתם מצפים מעצמכם להשיג בחלק ה"מרובע" של התפילה ובחלק ה"עגול". אפשר לבחור מראש חלקים מתוך התפילה בהם להתמקד ולהתאמץ יותר, כך ניתן להגביר תחושת יכולת וחיבור לתפילה. חשוב לזכור כי גם כי גם אדם שלא הצליח לכוון, עדיין תפילתו בעלת ערך רב (הגר"א, מעשה רב, תפילה וק"ש, תמ"ר, יב), מעבר לחשיבות של המאמץ.

היערכו מראש. היערכות יכולה להתייחס למספר מעגלים:

רוחנית – לימוד על תפילה, מילים אישיות בתפילה וכיוצא.

רגשית – הרגעה עצמית, קביעת מטרות ריאליות, זיהוי אותות מצוקה אצל עצמיכם והתמודדות באמצעות דיבור פנימי או פעולה חיצונית כמו תרגילי נשימה.

סביבתית - יצירת תנאים מתאימים לצרכים הייחודיים הללו, למשל נטילת ריטלין (על פי המלצת רופא), בחירת מקום תפילה מתאים לצרכים מבחינת משך התפילות, שיתוף הקהל, אווירה, רמת הצפיפות ומקום ישיבה שמאפשר יציאה ותנועה במקרה שזו נחוצה לכם.

הורים לילדים ונערים עם הפרעת קשב:

הבינו את השליחות המיוחדת שלכם - ההורים/מחנכים שמחזיקים בשליחות לגדל ילד/ה עם הפרעת קשב, נמצאים בפני אתגר מורכב בבואם להציב עבורם גבולות: מחד גבולותיהם הפנימיים רכים והם זקוקים לחיזוק מבחוץ, מאידך החיכוך המתמיד שלהם עם גבולות העולם הופך אותם לרגישים כלפי סמכות.

חיזוק הקשר עם הילד - אם לא הצלחתם לסייע לילד להתפלל כפי שרציתם, אל תתעצבו. התמקדו בחיזוק הקשר שלכם עימם, בכך אתם מניחים את התשתית הפסיכולוגית עליה יבססו את הקשר עם הבורא. ילד שיש לו קשר טוב עם הוריו, הדבר יכול לעזור לו לפתח חיים רוחניים עמוקים יותר (וראו גם ספר החינוך, לג).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

צרו הפסקות יזומות - הפסקה כלשהי או יציאה בזמנים מוגדרים להתאווררות, יכולות ליישב את הדעת והכוונה. חשוב לזכור שהפרעת קשב קשורה לתפיסת זמן. אדם עם ההפרעה, במיוחד ילד, עלול לחוות את התפילה כנמשכת עד אין קץ. במצב זה הוא עלול לאבד מוטיבציה מלכתחילה, או לחוש לחץ, עכירות וחוסר שקט כבר בתחילת התפילה.

אפשרו תנועה -  ככל שאדם עם הפרעת קשב הוא צעיר יותר, כך ניכר יותר צורך בתנועה פיזית, אך גם אנשים מבוגרים יכולים לחוש אי נוחות פיזית ורגשית משהייה ממושכת בתנועה מעטה. אפשר לשלב את הצורך הזה בתוך התפילה. התנועעות בתפילה, תפילה תוך כדי הליכה וכיוצא, יכולות לסייע.

תכננו זמנים עם הילד – הביעו בפני הילד את הרצון שלכם לסייע לו להצליח בתפילה, לצד ההבנה לקושי הספציפי שלו. תכננו איתו מבעוד מועד באילו חלקים מהתפילה ישתתף, מתי יהיו לו הפסקות יזומות שייקבעו בהתאם ליכולותיו.

דונו לכף זכות - גם כאשר אינם משתפים פעולה ואף מגיבים במרי, אין המשמעות בהכרח שאין להם עניין בתפילה. פעמים רבות, כפי שרמזה חנה לעלי הכהן, מה שנראה לנו "שִׁכֹּרָה" הוא בעצם "כְּשֵׁרָה" (ראו הגר"א, קול אליהו, קנג, על שמואל א,א,יג).

 

הכותב דוקטורנט בתחום הפרעת קשב ויו"ר מכון הקשב.